<h1>אבודרהם סדר תפילת יום הכפורים</h1>
<h2>דף צה:</h2>
ערב יום הכפורים נוהגין במקצת מקומות לשחוט תרנגול לכפרה, וכן כתב בתשובת הגאונים, וששאלתם, שאנו רגילין לשחוט ערב יום הכפורים תרנגול, ואין אנו יודעין מנהג זה למה, אי משום תמורה, מאי שנא תרנגול מבהמה וחיה, האי ודאי קושיא היא, אלא שיש בה שני טעמים, אחד, שהתרנגול מצוי בבית מכל בהמה וחיה ועוף. ועוד יש במקומות עשירים שעושין תמורה אילים, ועיקר בעלי קרנים, דמות אילו של יצחק אבינו, לפיכך לא דבר קבוע הוא. ועוד שמענו מחכמים הראשונים, שאף על פי שבהמה דמיה יקרים יותר מתרנגול, אף על פי כן תרנגול מובחר, לפי ששמו גבר כדאמרינן בברכות (י"ט ע"ב) מאי קריאת הגבר, אמר רב קרא גברא. דבי רבי שילא אמרי קרא תרנגולא. ותניא כוותיה דרבי שילא, היוצא קודם קריאת הגבר דמו בראשו. וכיון ששמו גבר, תמורת גבר בגבר טפי מהני ומעלי. וכך רגילין כאן, אוחז שליח צבור התרנגול, ומניח ידו על ראשו, ונוטלו ומניחו על ראש המתכפר, ואומר זה תחת זה. זה חילוף זה. זה מחולל על זה. ומחזירו עליו פעם אחרת. ואומרים (תהלים ק"ז, י') בני אדם יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל. יוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק. אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו. ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם. ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. (שמות כ"א, כ"ג) נפש תחת נפש. ועושה כסדר הזה ארבעה פעמים, ואחר כך מניח ידו על ראש התרנגול, תבנית סמיכה, וסומך עליו, ושוחטו לאלתר, תיכף לסמיכה שחיטה. ורגילין לתתו לעניים, כדי שיהיה כפרה לנפשו, ומה שרגילין לזרוק את ראשו על הגג, כדי ליתנו לעופות, יש סמך לזה, מההיא דפרק גיד הנשה (חולין צ"ה ע"ב) רמי בר תמרי איקלע למערבא במעלי יומא דכפורי, חזא דקא שדו כבדא וכוליתא, אזל שקלינהו, משום דהאידנא דהתירא שכיח טפי.
